יוסי החוויר נפל על הרצפה והתעלף במקום. וכשעוררוהו זעק הוא ואמר: למה לא אמרת לי זאת מראש למה??!!! והתעלף שוב
הסתובב יוסי במשרדו מצד אל צד דאוג ורציני. מה עושים? אין לקוחות! אף אחד לא מסתכן בלקיחת קבלן חדש וצעיר שיצא הרגע לשוק.. יוסי הביט בשעונו בעצבנות והתיישב מותש על כסאו.
“יוסי, שיפוצים וקבלנות בע”מ” כך נכתב בשלט הלבן והמבריק. השלט נראה חדש ומבטיח. אך למרות זאת המשרד נראה ריק לחלוטין, מדוע? התשובה טמונה בשלט עצמו: חדש… קבלנים ושיפוצניקים צצים חדשים לבקרים, ומכל הסוגים. אך אנשים לא לוקחים קבלן לפי המודעות או הפרסומת. אנשים מעדיפים לקחת קבלנים אמינים שקבלו עליהם המלצות רבות.
צעיר הוא יוסי, אך לפני שנה התחתן. לאחר החתונה, כשראה את המצב בשוק העבודה, והבין שאין לו סיכוי, החליט בצר לו לפנות אל דודו – גביר בעל יכולת כלכלית רחבה.
“שמע יוסי”, אמר הדוד לאחר הרהור קצר. “אני חושב שזה חסר תועלת שתמשיך לשבת בבית ולחפש עבודה. אני יכול לממן לך לימודים. תצא, תלמד מקצוע, וכאשר תגמור יהיה לך יותר קל למצוא עבודה. לחפש עבודה כאשר אין לך נסיון או מקצוע ביד – זה ממש בזבוז זמן. לך תלמד מקצוע, אני אממן”. יוסי שמע, הודה לדודו, והלך ללמוד קבלנות. יוסי היה תלמיד מצטיין ותוך חצי שנה קלט את ה’עסק’ מצוין. אך כאשר יצא לשוק – טפחה המציאות על פניו. “אנשים לא יקחו אותך, יוסי”, אמר לו חברו. “הם רוצים קבלן מנוסה וותיק” בצר לו פנה יוסי שוב אל דודו.
“תשמע”, ענה הדוד. אני מבין אותך היטב, ככה זה בהתחלה. אך יש לי רעיון . אשתי מזמן רצתה שאבנה לה וילה יפה במרכז העיר. יש לי מגרש גדול במיקום מצוין. אני ממנה אותך, יוסי, לבנות לי שם וילה גדולה ומפוארת, אל תחסוך בכסף! תקח את החומרים הכי משובחים, הכי טובים: בטון, בלוקים, צינורות, חשמל, הכל א’ א’! אני רוצה עבודה מושלמת. זה הסיכוי שלך יוסי, להכנס אל עולם הקבלנים. אם אני אהיה מרוצה מהדירה אני אדאג לספר את זה לחברים שלי…” הוא קרץ ליוסי. “אני אשלם לך טוב ובמזומן, אני לא עוקב אחריך, אתה צריך לדאוג להכל, אני רוצה בעוד שנתיים וילה בנויה לתפארת, מושלמת בכל המובנים!” הם לחצו ידיים, חתמו חוזה, והעבודה יצאה לדרך.
יוסי עבד בכל הרצינות, השיג פועלים מיומנים, דיבר עם אינסטלטורים וחשמלאים מצוינים, ופנה לקנות חומרי בניה במקום ידוע ומפורסם. “אני צריך חומרים הכי משובחים שאפשר!” בקש מגדי הספק. “מה קרה יוסי שאתה משקיע הון כסף בחומרי בניה? קבלת עבודה טובה?” יוסי ספר לספק את כל הספור. “פתי!” צחק עליו גדי. “וכי הדוד שלך מבין בבניה? מבין במלט טוב? בצינורות חזקים? הוא מבין ביופי חיצוני! שמע לי אתה, אל תשקיע מי יודע מה במוצרים. תקנה מלט, בטון, בלוקים וכו’ סוג ב’- ג’ ובמסמכים תרשום שקנית מהסוג הכי טוב.. מה אכפת לך? אל תהיה פראייר! כך תרוויח גם את הפער אח”כ, כשתגמור את השלד, תצפה את הוילה יפה יפה. תעשה מבחוץ מפואר, צפוי שיש, גרניט, גינה גדולה. הוא לא מבין באיכות, הדוד שלך. אל תהיה טיפש!” יוסי שמע, הבין, והפנים. אכן עשה כעצתו של גדי. הזמין את חומרי הבניה הבסיסיים מהשטחים… במצב הגרוע ביותר! ברזלים חלודים סוג ד’, בלוקים זולים ושבורים, בטון זול המעורב ברובו חול, כבלי חשמל סינים… אינסטלציה פגומה וישנה, בקיצור טלאי על גבי טלאי. הנה כשגמרו הפועלים לבנות השלד, הוא דאג שהציפוי מבחוץ יהיה מאד מפואר. בהתאם לסטנדרטים הגבוהים ביותר. מדרגות שיש מבהיקות, גינה יפה, לא עברו ימים רבים והנה עמדה שם וילה, נצבה יפה ומפוארת, כעת זה הזמן להזמין את הדוד והדודה, לראות את התוצרת.. אכן בבואם ובסיורם בתוככי הווילה התרשמו הם מאד והודו לו מאד. יוסי חבקו הדוד בחום ואמר לו: ידעתי שעליך ניתן לסמוך… נתן לו ציק’ שמן ונפרדו. הנה למחרת מתקשר אליו הדוד ומזמינו יחד עם רעייתו קוראים לו הדוד והדודה לבוא אליהם. הלב של יוסי החל לפרפר ‘לך תדע שמא ראו משהו?…’ חשש יוסי. אך אין ברירה הגיע יוסי לבית המקורי של הדוד. ראה אותם יושבים על כורסתם נינוחים ומחייכים, הבין הוא שלא קרה משהו מיוחד. הזמינו הדוד לכוס קפה ועוגה ואו אז רמזה הדודה לדוד נו תאמר ליוסי למה הזמנו אותו כעת… ובכן- פתח הדוד ואמר: תראה חשבנו רעייתי ואני שאמנם הבית הוא באמת יפה מאד הכול ממש מושלם. אלא שאנו כבר לא כל כך צעירים כפי שאתה רואה… לעבור דירה בגיל כזה לא נראה לנו מציאותי! אנחנו כבר אנשים מבוגרים ולא בנויים למעבר דירתנו העכשווית מספיקה לנו בהחלט.
נו, אז מה אתם מתכוננים לעשות שאל יוסי. ובכן…יש לנו הפתעה בשבילכם ענה הדוד והביט על פני יוסי ורעייתו. לאחר שדנו רבות בעניין, החלטנו אפוא להעניק לכם יוסי את הווילה!!! אתם זוג צעיר בתחילת הדרך. דירה אין לכם, אולי אוהל בשדרות רוטשילד.. אך כעת יהיה לכם וילה במרכז העיר משלכם. הנה הגיש ליוסי שטר המעיד על העברת הדירה לבעלותו של יוסי חתום בידי עו”ד הידד! קחו נא את מפתחות הדירה, היא שלכם. קחו אותה ותהינו ממנה לאורך ימים.. אך לתדהמתם של הדודים נשמע בום! יוסי החוויר נפל על הרצפה והתעלף במקום. וכשעוררוהו זעק הוא ואמר: למה לא אמרת לי זאת מראש למה??!!! והתעלף שוב. כאשר הדוד חקר את יוסי מה קרה?! בבושה נוראה סיפר יוסי על מעלליו. כששמע הדוד על כך קרע בזעם לגזרים את שטר המכר שבו נכתב שהווילה מעוברת ליוסי וגרשו מביתו. אין לו ליוסי האומלל על מי להלין כי אם על עצמו בלבד.
משל נפלא זה מהווה הקדמה לאחריותנו ורצינותנו ביחס לחשיבות עבודתנו בחודש הרחמים והסליחות-אלול ובכן… אנו אומרים לך כעת מראש, שלא תאמר לאחר מכאן במשך השנה למה, למה לא אמרתם לנו… בחודש זה יש באפשרותנו לבנות את עולמנו לשנות את גזר דננו ביום הדין–ראש השנה כמו שנאמר:“ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון ויאמרו הנה יום הדין. כל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון. כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו תחת שבטו. כן תעביר תספור ותמנה ותפקוד נפש כל חי ותחתוך קצבה לכל בריותיך ותכתוב את גזר דינם”
חיינו ואיכות חיינו נגזרים בראש השנה ונחתמים ביום הכיפורים. החיים או המוות ח”ו, הבריאות או החולי ח”ו, הפרנסה או העוני ח”ו, הזיווג או העיכוב ח”ו, ילדים, נחת, הכול ביום הדין יוכרע. האדם נידון ונשפט בראש השנה גזר דינו ניתן לו בראש השנה. נחתם ביום הכיפורים עם סיום תפילת הנעילה. מה עושים כדי שנזכה בדין? כדי שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה? רצונו של בורא עולם שנצא זכאים בדין כמו שנאמר: “כי לא תחפוץ במות המת. כי אם בשובו מדרכו וחיה. עד יום מותו תחכה לו. כי אם ישוב מיד תקבלו” כדי שלא נבכה על העבר באו אחי ורעי לא נפספס את הימים הנשגבים הנוראים והנפלאים ימי הרצון -ימי חודש אלול. ימים שהבורא יורד אלינו ומושיט לנו יד לקבל שבים לא נושיט לו יד חזרה???
נצטט את דבריו הקדושים של “החפץ חיים” בספרו הנודע: “משנה ברורה” סימן תקפ”א ויש ראיה מהפסוק “אני לדודי ודודי לי” ר”ת אלול ומסופי התיבות יש ארבע יודי”ם גימטריה- 40 שהם ארבעים יום מראש חודש אלול עד יום הכיפורים. כי באלו ארבעים יום התשובה מקובלת להיות לבו קרוב אל דודו בתשובה, ואז דודו קרוב לו לקבל תשובתו מאהבה. זהו היחס המיוחד בחודש אלול למי שאכפת לו מעצמו. ככול שאתה תתייחס ברצינות לקשר אליו אל הדוד (הבורא לשון ידידות) כך בדיוק יהיה היחס אליך. באו נסיק מסקנות ממעשהו של יוסי, לא נפספס הזדמנויות, לא נבנה את חיינו טלאי על גבי טלאי. ננצל את הרגע כמו שנאמר: “יש קונה עולמו בשעה אחת” ננצל כל רגע מהחודש הנפלא הזה. חודש האחרון של השנה אשר בו ניתן לתקן את כל השנה כולה ולשנות את גזר דננו לטובה, נבנה בית איתן בתוך אישיותנו בחודש זה, ועל ידי כך נגיע מוכנים ליום הדין – ראש השנה. וזאת ע”י שיפור המעשים, קיום מצוות ביתר רצינות, זהירות ומניעה מעבירות, וחיזוק בתפילות ובקשות לשנה טובה או אז נזכה בעזרת ה’ לכתיבה וחתימה טובה, אמן.
