בפרשת זו מתוארת ההתמודדות של יעקב אבינו מול אחיו עשיו החפץ להרגו. דבר שמהווה "מפת דרכים" לדורות כיצד מרצים מפייסים ומשלימים בין חורשי רעתנו.
יוסף, בן קיבוץ השומר הצעיר ,קיבל את בשורת מחלתו של בנו הצעיר בהלם מוחלט, נוסף על צערו כאבה לו התנכרותו האדישה של וועד הקיבוץ ממצוקתו, הם לא אבו להשתתף בפרוטה בהוצאות האדירות של הניתוח בחו"ל. בן משפחה יעץ לו ליסוע לביה"ח הר סיני בניו יורק, ולנסות להעזר בחסידות סאטמר הידועה. בהשגחה מיוחדת הוא ניפגש עם חסיד מובהק שסידר לו באופן מיידי- מפאת פיקוח נפש- פגישה עם כ"ק האדמו"ר רבי יואליש מסאטמר זי"ע. הרבי לקח על עצמו את כל הוצאות הניתוח והאשפוז כשבד בבד מסדרים לו החסידים מועד דחוף לניתוח אצל הפרופסור הגדול. יוסף הוקף בחום ובמסירות הוא קיבל מגורים, מזון ושרות הסעות והכל בלב אוהב. גם כשהוברר הצורך בניתוח נוסף הרבי הרגיעו והמשיך ללוותו כלכלית ורגשית לאורך המסע עד להחלמה הניסית .
לפני חזרתו לארץ הוא נכנס לרבי בהתרגשות כדי לנסות להתחיל להודות. מה גדולה היתה פליאתו לנוכח תגובתו המאופקת של הרבי . הרבי הביט בו בעיניו היוקדות ודיבר עימו דברים קשים ונוקבים אודות רעתו של היהודי החוטא ,עוצמתם של החטאים והשלכתם הקשה. מנגד הסביר לו הרבי על שכרו של שומר מצוות בזה ובבא. יוסף עזב את החדר בתחושה קשה מאד שליוותה אותו ימים רבים , מה עמד מאחורי השינוי הקיצוני ביחסו של הרבי? הוא שם לב לגודל האכפתיות של הרבי ממצבו-הרבי ידע ללטף כשצריך וגם להוכיח ולגעור!! מחשבה זו לא נתנה לו מנוח , דבריו של הרבי המשיכו להדהד בתוכו. שאלות גורליות עלו במוחו , ומכוון שבקיבוץ הוא לא קיבל עליהן מענה הוא חיפש את האמת בעקשנות. בסמינר הראשון של ערכים הוא קיבל את התשובה. כיום הרב יוסף הינו ת"ח גדול – שדבריו של הרבי עדיין ממשיכים להשפיע ולהדהד .
בפרשת וישלח מתארת התורה את התמודדות יעקב אבינו מול אחיו עשיו החפץ להורגו. חז"ל מלמדים אותנו את היסוד הידוע של: "מעשה אבות סימן לבנים" כלומר אין כאן סיפור היסטורי אלא דרך חיים והנהגה כיצד לפעול במצבים דומים. והנה למדונו חז"ל: " אמר ר' יונתן: כל מי שרוצה לרצות מלך או שלטון ואינו יודע דרכם וטכסיסיהם – יניח פרשה זו לפניו וילמד הימנה טכסיסי פיוסים ורצוים." (מדרש לקח טוב) פרשה זו מהווה "מפת דרכים" לדורות כיצד מרצים מפייסים ומשלימים בין חורשי רעתנו.
הנה כשנתבונן בהנהגת יעקב אבינו נגלה שבעצם עסקינן בשני מאבקים, ובשתי הנהגות שונות והפוכות. מאבק ארצי פנים מול פנים, ומאבק שמימי מול שרו של עשיו מייצגו בעולם העליון, אנו מגלים שוני גדול באופי ודרך המאבק בין שניהם, בעוד שבמפגש הארצי יעקב מנסה בכל דרך לפייס ולרצות את עשיו כפי הנאמר: " וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום ויתו אותם לאמור: כה תאמרו לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב… ואשלחה להגיד לאדוני למצא חן בעיניך."(בראשית ל"א ד'- ו') – ניכרת הכנעתו הרבה בכינויו לעשיו "אדוני" או בלשון "עבדך". ולאחר מכאן רואים זאת בפעל : " והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו." (שם ל"ג ג') ונוסיף לכך את כל השלל הגדול ששלח כדורון לאחיו כדי לרצותו.
על הנהגתו זו נאמר במדרש בפרקי דרבי אליעזר: "טוב ארך רוח שהאריך אפו ולא דחק את השעה… שלא נתגרה בעשו אלא האריך אפו ובא לו דרך שפלות"(פרק ל"ה). ומכאן למד רבי יהודה הנשיא הלכה למעשה בעמדו מול מלך כפי שמובא במדרש: "כה תאמרו לאדוני לעשו רבנו (רבי יהודה הנשיא) אמר לרב אפס: כתוב חד אגרא (מכתב) מן שמי למרן מלכא אנטונינוס (קיסר רומא). קם וכתב: "מן יהודה נשיאה למרן מלכא אנטונינוס". לקח רבנו האגרת (רב אפס): "מפני מה אתה מבזה על כבודך?" אמר לו: "מה אנא טב מן סבי (וכי טוב אני מזקני יעקב), לא כך אמר יעקב: "כה אמר עבדך"?! (בראשית רבה ע"ה)
אך מאידך , במאבק השמימי בין יעקב לשרו של עשיו ,שם נהג יעקב בגבורה וללא חת, כפי שנאמר "ויאבק איש עמו עד עלות השחר" (ל"ב כ"ז), מאבק איתנים שעליו אמרו חז"ל "העלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד" (חולין צא.), עד שנצחו יעקב, שנאמר "וירא כי לא יכול לו" . ולאחר ההכרעה התחנן בפניו המלאך שישחררו אך יעקב סירב כפי הנאמר שם: "ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני" מפרש רש"י: "הודה לי על הברכות שברכני אבי, שעשיו מערער עליהם" מאבק עד להכרעה הברורה ששרו של עשיו יודה לאויבו -יעקב בתבוסתו! ממאבק זה למדים אנו על מאבק עיקש ללא ריח של פיוס או ריצוי! התורה מכתירה את יעקב בניצחונו במאבק זה: "וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱ-לֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל."
יש להבין את פשר השוני ואת המסר הטמון בפתרון סכסוכים ומאבקים. מתי לנקוט בדרך ההכרעה ומתי בדרך השלום?
מבארים המפרשים שאכן יש כאן שתי הנהגות שונות אך לא סותרות ,הן משתלבות יחד למטרה אחת! כנאמר בחז"ל , שיעקב התכונן למפגש עם עשו בשלוש דרכים: "דורון, תפילה ומלחמה" שלושה דרכים אלה סותרים לכאורה האחד את השני. אדם מטבעו אינו מסוגל להכיל רגשות סותרים, נוח לו יותר להתמודד עם רגשות חד צדדיים. אם הוא הולך לפיוס הוא לא מתכונן למאבק, ולהיפך, אם הוא מתכונן למאבק הוא לא יכול לתכנן גם פיוס. אך היהודי המתבונן יודע להכיל את שתי ההנהגות הנראות סותרות ולדעת לכוון את ההנהגה הנכונה למצב המתאים.
במאבק עם שרו של עשיו נאמר בחז"ל : "בהאבקו עמו – מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד". (חולין צ"א) ומבאר המלבי"ם: " היינו שהיה מלחמה הפנימית הזאת עד שרשי אמונתו, שרצה להעבירו משרשי האמונה". כלומר ששרו של עשיו רצה לקעקע את אמונתו של יעקב אבינו! וכן מלמדנו כ"ק בעל ה"שפת אמת" זי"ע וז"ל: "בפסוק ויאבק איש עמו עד עלות השחר דרשו חז"ל שהעלו אבק ברגליהם עד כסא הכבוד. הרמז כי המלחמה עם הסטרא- אחרא והיצר הרע הוא לעולם … בספרי הסוד מבואר בהרחבה שעומק מאבק זה נעוץ בשורשי ההיסטוריה של העם היהודי בעבר ובעתיד. המאבק זה הוא על יסודי יסודות היהדות, שם אין מקום לפשרות או ריצוי! אלא עצם המאבק הוא הכרחי בבחינת להיות או לא להיות! שם משתמשים בכל כלי המלחמה לא לתת ולו בדל של הסכמה לדרכו הנלוזה! על הדרך עצמה על העקרונות אין כניעה ואין פשרות עד להכרעת היריב והודאה בתבוסתו.
אך כשעוסקים ברמה הפרקטית של יחסי שכנות אנושיים, מניעת מלחמות ושנאה, סכסוכים שאינם על בסיס אידיאולוגי שם יש ללכת עד הקצה האחרון של "דרכי שלום" לעשות כל שביכולתנו לרצות את היריב בכל הדרכים בכל האפשרויות עד כדי התרפסות והשתחוויה. זהו ענין ה"דורון" ששלח יעקב אבינו לעשיו כי זהו ה"כלי מחזיק ברכה- השלום" שלום זה נועד לאפשר חיים תקניים בעולמנו.
במפגש יעקב ועשו מצטיירת לעינינו כביכול אִידִילְיָה, חיבוק ונשיקה של אח לאחיו. אולם ישנו ניקוד על "וישקהו", וחז"ל מבארים כי עשו באמת התכוון לנושכו, בידוע – "הלכה עשו שונא ליעקב". בד בבד עם הנשיקה מתגלה כי מתחת לפני השטח ישנו עימות גדול מאוד. כל הנשיקה של עשו היא הצגה אחת גדולה של אהבה ואחדות, המסתירה נשיכה ועוינות.
"ויאמר נסעה ונלכה, ואלכה לנגדך….ואני אתנהלה לאטי…עד אשר אבא אל אדני שעירה". עשו מציע ליעקב כי יצעדו יחדיו, אולם יעקב מסרב ואומר כי יצעד לבדו. תגובת יעקב מגלה את יחסו האמיתי לעשו. לא, לא תודה, לא ישאר בינינו שום מגע. הדורון והנשיקה- היו נקודה בעלמא מתוך המכלול. לאורך הדרך- לא נצעד יד ביד, לא ניתן לעשיו לחבק ולבלוע אותנו. יש בינינו תהום, וההתמודדות תימשך: "עד אשר אבא אל אדוני שעירה", א"ר אבהו חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו שהלך יעקב אבינו אצל עשו להר שעיר מימיו, אפשר יעקב אמיתי היה ומרמה בו, אלא אימתי הוא בא אצלו? לעתיד לבא, הדא הוא דכתיב: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו". שם יהי הברור המוחלט כאשר יכירו כולם כי לה' המלוכה.
