"סולם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה", על היהודי העוסק בעניינים חומריים להשתוקק בהיותו על הארץ לקרבת ה` יתברך. שעצם הכמיהה להתרוממות היא המשמרת אותו מלשקוע בתהום החומריות.
י' בוגר "ערכים" זכה לסיים את הש"ס. בסעודת המצווה ביקש לשאת דברים, הוא פתח בסיפור דרכו אל עולם התורה: "היה זה בחנוכה תש"ס יצאתי מהסמינר בהחלטה נחושה לשנות את אורח חיי ולשוב בתשובה שלימה. פעיל ערכים שליווני בצעדי הראשונים הסביר לי שכדי שהתהליך ייטע שורשים ויישא פירות עלי לקבוע עיתים לתורה דבר יום ביומו, ועיקר העיקרים ללמוד גמרא שהיא מיישרת את השכל ומטהרת את הלב. הוא סידר לי חברותא – אברך יקר בן עליה. וכך שלוש פעמים בשבוע למדנו דף גמרא. הלימוד היה מתוק מדבש, אהבתי וייקרתי את הלימוד, כמעט וזכינו לסיים את המסכת הראשונה בחיי אלא ש… היצר הרע כידוע לא יצא לחופשה, נפלו עלי טרדות כלכליות קשות ביותר, טרדות אלו גרמו לי לנוע ולנדוד ממקום למקום, וכתוצאה מכך הלימוד הקבוע נגדע בעודו באיבו! צערי היה רב, חששתי שעם הפסקת הלימוד אני עלול לרדת רוחנית מהמקום שבו אני נמצא, החברותא שלי היפנה אותי להיוועץ עם רבו הגר"ש פינקוס זצוק"ל, זכיתי לבוא אל בית הרב ולשוחח עמו על מצוקתי, כששמע הרב את דברי הסכים לחלוטין שאכן יש מקום לחששותיי, אלא שבמצבי הסבוך אפילו ללמוד בחברותא בטלפון לא יתאפשר, אז מה עושים?
הרב הרהר רגעים ארוכים, ופתאום נדלק זיק בעיניו הוא פנה אלי בחביבות הידועה שלו ואמר: ראה, את הגמרא לא עוזבים ויהי מה! אלא כיון שבמצבך אינך יכול ללמוד לבדך, קח עמך את הגמרא כקמיע לכל מקום שאתה נמצא, שלוש פעמים ביום תפתח את הגמרא לחמש דקות תקרא כמה מילים מהיכן שהפסקתם, וכשתסגור את הגמרא תלטפה, תחבקה בחום ותנשקה. וה' יברך אותך שבקרוב יוסרו מעליך כל טרדות העולם ויתקיים בך את שלמדנו רבי נחוניא בן הקנה: "כל המקבל עליו על תורה מעבירין ממנו על מלכות ועל דרך ארץ". (אבות ג' ה') קבלתי את עצתו. וכך במשך חצי שנה נדדתי בין יבשות העולם במקומות נדחים מכל זיק רוחני יהודי כשהגמרא לא משה מידי, גמרא גדולה זו הייתה לנגד עיני באוויר, בים, ביבשה, וברכב… דמעות של געגועים שפכתי כשליטפתי את הגמרא, קשר זה גרם לי לשמור ולהתחזק בשמירת המצוות, וב"ה בנסי ניסים סרו מעלי הטרדות , חזרתי בשמחה אל החברותא שלי הוותיק, והמשכנו בדיוק מאותו קטע שהפסקנו." בדמעות של התרגשות הוא הציג לנוכחים את הגמרא ואמר: בזכות העצה הנפלאה של הרב זצ"ל זוכה אני היום לסיים את הש"ס ולהיות חלק משלשלת הזהב של לומדי התורה.
נאמר בפרשתנו: "וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹו-קים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו" (בראשית כ"ח י"ג) נאמר במדרש: רבי יוסי בר זמרא פתח: " צמאה לך נפשי כָּמַהּ לך בשרי בארץ צִיָה ועיף בלי מים" (תהילים ס"ג) אמר רבי איבו: ככמהות הללו שהן מצפין למים, רבנן אמרי: כשם שנפשי צמאה לך- כן רמ"ח אברים שיש בי צמאים לך, היכן? "בארץ ציה ועיף בלי מים" – "(על) כן בקודש חזיתיך" על כן- בקדושה חזיתיך -"לראות עוזך" – זו פמליא שלך "וכבודך"- "והנה ה' נצב עליו":(בראשית רבה סט א')
יש להבין את ההקשר בין חלום יעקב אבינו לפסוקים אלו בתהילים:
מבארים המפרשים: לכשנתבונן בפתיחה למזמור זה נמצא קווים מקבילים בין מצבו של יעקב אבינו לדוד המלך, המזמור פותח בפסוק: "מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה" מפרש רש"י: "בורח מפני שאול" כלומר דוד המלך נמצא בעל כורחו במדבר יהודה, רדוף ובודד, "בארץ – ציה ועיף בלי – מים" כן יעקב אבינו עמוד התורה -"יושב האוהלים" עוזב את בית אביו הגדול, את ארץ ישראל, מפני אחיו החפץ להורגו. ומוסיף על כך כ"ק הרבי בעל "נתיבות שלום" זי"ע את חששותיו של יעקב אבינו: יעקב אבינו היה כולו קודש הקודשים לא הייתה לו שום שייכות לענייני העולם הזה. כך נאמר במדרש על הפסוק: "ויפגע במקום" – "כל העולם נעמד בפניו ככותל " כלומר ההתנהלות בענייני העולם הזה נראתה ליעקב אבינו כקיר בדרכו. אז איך א"כ נכנסים לעולם החומרי מבלי להיפגע ? כיצד נוהגים בעסקי העולם הזה? איך יוצאים לראשונה מארץ הקודש ומשמרים את הקדושה?
את התשובה לכך הוא מקבל בחלום: "והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה", מהו הגילוי של סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה? סוד זה מלמדנו דוד המלך בהיותו במדבר יהודה כאשר היה מרוחק לגמרי ממקום הקדושה: "בארץ ציה ועיף בלי מים" מבאר המלבי"ם: "הגם שהוא ארץ ציה שהבשר מתאווה למים , ואני איני צמא למים – רק לך אני צמא ונפשי שוקקה" הנפש צמאה לאלוקות, ולא רק הנשמה אלא "גם כָּמַהּ לך בשרי" כָּמַהּ מלשון: כמהות, (סוג מסוים של פטריות) הצמאים למים היורדים מן השמים, מבואר בפירוש "עץ יוסף" כי אין צמח שמתאווה כ״כ למים כמו הכמהות לפי שאין יונקים מן הארץ אלא מהאוויר שבו, לפיכך הם צריכים הרבה למים מלמעלה." כמהות נצמדים בגידולן לעץ או אבן ונראה 'כאילו' הם דבוקים ויונקים מן הארץ , אך האמת היא שכל יניקתם היא רק מן המטר היורד מן השמים, ואינם נושאים עיניהם לא לארץ ולא לשום דבר אחר אלא כל צימאונם הוא ליורד מן השמים.
זהו יסוד המסר שבחלום: "סולם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה" כח העמידה הרוחני של היהודי העוסק בעניינים הגשמיים שהם בחינת "סולם מצב ארצה" ישמר ויתחזק כאשר יהיה דומה לכמהות הללו הנמצאות אמנם חזותית על הארץ אך בפנימיותם מצפים הם למים מן השמים, כך גם על היהודי העוסק בעניינים חומריים להיות בבחינת: "ראשו מגיע השמימה" להשתוקק בהיותו על הארץ לקרבת ה' יתברך. אפילו אם לצערו אין עיתותיו בידיו לממש השתוקקות זו הלכה למעשה עצם הכמיהה להתרוממות היא המשמרת את האדם מלשקוע בתהום החומריות.
המקור לכך נמצא בביאור הזוהר הקדוש על הפסוק בתהילים "אַתָּה מוֹשֵׁל בְּגֵאוּת הַיָּם בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם" (פט, י) במה משובחים מי הים? מבארים המפרשים נאמר בפסוק: "על כל קרבנך תקריב מלח" (ויקרא ב' יג') פירש רש"י "שהברית כרותה למלח מששת ימי בראשית, שהובטחו המים התחתונים ליקרב במזבח במלח, וניסוך המים בחג". שהרי כידוע המלח נמצא בתוך מי הים. והפירוש הוא שבעת בריאת העולם היו המים התחתונים והעליונים מחוברים ואחר כך הפרידם הקב"ה וקרא למים העליונים "שמים" שהוא רמז ל"שם-מים", ואת המים התחתונים שם על האדמה. וחפצו המים התחתונים להתעלות למעלה כמו המים העליונים ולכך הובטחו במקום זאת שיוקרבו למזבח במלח ועל ניסוך המים בחג הסוכות.
כתב רבינו בחיי ז"ל "וכן אמרו במדרש רבה ( ה, ג) "מים התחתונים נקראו מים בוכים, ולמה נקראו מים בוכים, כי בשעה שחלק הקב"ה את המים נתן אלו למעלה ואלו למטה, התחילו מים התחתונים בוכים, וזהו שכתוב: (איוב כח, יא) "מבכי נהרות חבש". אמר רבי אבא בבכי נתפרשו המים התחתונים מן העליונים, אמרו: "אוי לנו שלא זכינו לעלות למעלה להיות קרובים ליוצרנו" מה עשו? העיזו פניהם ובקעו תהומות ובקשו לעלות עד שגער בהן הקב"ה, שנאמר: (ישעיה מג, טז) "הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה", (נחום א, ד) "גוער בים ויבשהו", אמר להם הקב"ה הואיל ולכבודי עשיתן כל כך אין להן רשות למים העליונים לומר שירה עד שיטלו רשות מכם, שנאמר: (תהלים צג, ד) "מקולות מים רבים אדירים משברי ים", ומה הם אומרים: "אדיר במרום ה'", ולא עוד אלא שעתידין אתם ליקרב על גבי המזבח במלח ונסוך המים".
מדרש הנ"ל מקורו בתהילים (פט, י) "אתה מושל בגאות הים בשוא גליו אתה תשבחם", ופי' שם רש"י ושאר מפרשים שתשבחם האמור כאן הוא מלשון השפלה והשקטה שמרגיע את גלי הים. אך בזוהר הקדוש בפרשת נח פירש שהוא לשון תשבחם ממש וזה לשונו "תשבחם ממש שבחא הוא לון בגין דסלקין בתיאובתא למחמי, מכאן כל מאן דכסיף לאסתכלא ולמנדע אף על גב דלא יכיל (נ"א ולא יהבי ליה רשותא) שבחא איהו דיליה וכלא משבחן ליה".ביאור : " השבח של המים הוא כיון שעולים בתאווה ובתשוקה לראות (את הקב"ה), מכאן: כל מי שחפץ לראות ולדעת, אף על גב שהוא לא יכול או שלא ניתן לו רשות, שבח הוא לו וכולם משבחים לו" מוסיף על כך בעל ה"שפת אמת" זי"ע וז"ל: " מה שכתב על הזוהר בעניין (שבח תשוקת הים יש כאן דרך והכוונה) לעבודת ה' , שחפצו של יהודי להידבק בקב"ה, גם כאינו יכול, אף על פי כן חשוב הוא כדבוק בקב"ה.
לאור דברים אלו למדנו את חשיבותה של הכמיהה והכיסופים אל השם יתברך היא דווקא במצבים ותקופות העוברות על היהודי בהיותו על הארץ – הארציות, ונראה לו כאילו הוא מרוחק מנשמתו ומהשם יתברך, דווקא שם עליו להביט אל "ראשו מגיע השמימה" שהראש יהיה בשמים לכוון את מחשבותיו שאיפותיו ורצונותיו אל אביו שבשמים, אם האדם יחפוץ להכיר את עצמו באמת עליו לבדוק מה הם שאיפותיו, חלומותיו, ותשוקותיו, שם הוא נמצא! כפי שמלמדנו רבי נחמן מברסלב זי"ע: "אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך, ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות" אם יעשה כך יזכה : ל -"הנה ה' ניצב עליו" שעל ידי הצימאון להשם יתברך דווקא בהיותו בארץ יזכה לראות "עוזך וכבודך".
